<h1>ספר התרומות שער י"ט חלק ג'</h1>
<h2>דף מא:</h2>
גרסינן בשבועות פרק שבועת הדיינין ההוא דא"ל לחבריה הב לי שית מאה זוזי דמסיקנא בך, א"ל והלא פרעתיך מאה קבי עפצי דקימי בשיתא שיתא, א"ל אין מאה קבי יהבת לי ומיהו ארבעה ארבעה הוו אזלי, ונמצא שאתה חייב לי מאתים דינרין, אזל איתי סהדי דארבעה ארבעה הוו קיימי, אתא לקמיה דרבא וחיביה. פירוש, מן המאתים הנשארים, שהרי הארבע מאות אמת היה פרעונם, ואע"פ שחזר מדבורו ורצה לטעון שפרעו בדבר אחר, כיון שמתחלה טען שפרעו בעפצים החזיקו בכפרן ולא האמינו. ואקשי ליה רמי בר חמא והא אמרת כל מלתא דלא רמיא עליה דאיניש לא דכיר לה, וכיון שלא היה מוטל עליו לומר באי זה דבר פרעו לא זכר דבריו ולא דקדק עליהן, ולמה נחזיקנו בכפרן שלא להאמינו לומר פרעון אחר עשיתי לו. ושני ליה, קיצותא דתרעא מדכר דכירי אינשי ולפיכך הוחזק כפרן. [מכאן למדנו שאם טען שפרעו מדבר מיוחד ששוה כך וכך ובאו עדים שלא היו שוות כמה שטען הוחזק כפרן]. ואם חזר וטען שפרעו משלו אחר כך, אינו נאמן ונוטל ממנו המלוה בלא שבועה.
